סוגייה מעניינת שבה עסקו אנשי המקצוע השונים בכנס בו השתתפתי השבוע.
האם לילדים יש זכות חוקית להשתתף בתהליך הפרידה של הוריהם?
התשובה היא כן! (על פי אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, סעיף 12)
האם לממש בפועל את הזכות הזו?
זו סוגיה מעניינת, עכשווית והופכת רלבנטית מתמיד.
אנו יודעים שכל אדם שלוקח מתוך רצון, חלק בתהליך קבלת החלטות ומרגיש מעורב ובעל ערך נוטה להיות חיובי יותר באשר לתוצאות התהליך ומחוייב להצלחתו.
אנו מניחים שעקרון זה נכון גם אצל ילדים.
ניתן לראות מדינות בעולם אשר יישמו מודל של שיתוף ילדים בהליכי גישור לגירושין ומחקרים מראים הצלחות – ילדים שמדווחים על תחושת בטחון, הפחתת חרדה,תחושת שליטה במידע, ודאות לגבי העתיד.
כתוצאה מכך, הסכמות של ההורים התקבלו ביתר הבנה והכעס כלפיהם פחת.
גם ההורים מצידם מדווחים על הצלחה – שיתוף הילדים סייע להגיע לההסכמות, רצון הילדים האיר את עינהם והשיתוף סייע בפתרון דילמות.
מצד שני, הנושא מעלה דילמות ראויות לדיון:
מה הגיל המינימלי לשיתוף הילדים?
איך לעשות זאת בצורה מובנית וסדורה בשיתוף אנשי המקצוע הרלבנטים?
מה המשקל שנותנים לרצונות שהילדים מבטאים?
מה עושים עם הפערים שנוצרים בין רצון ודעת הילדים לבין החלטת ההורים?
אם כן, מה עושים?
אני מניחה שכל משפחה תחליט בעזרת אנשי המקצוע איך לנהל את התהליך.
ואתכם אני מזמינה לכתוב מה אתם חושבים
וגם כמו תמיד, אשמח אם תפנו אלי לשיחת ייעוץ וחשיבה.